לפני 6 שנים החלטנו להביא ילדים לעולם
לכאורה החלטה טריוויאלית! אבל אחרי קצת יותר מחצי שנה של ניסיונות הבנתי (אינטואיציה נשית חזקה)שיש בעיה כלשהי, לא ידעתי לומר מהי, כמובן שאומרים לחכות שנה עד שניגשים לרופא אבל אני כבר בת 30 בזמנו ואין לי עוד חצי שנה לבזבז בידיעה שמשהו לא כשורה
פניתי לרופא מומחה פיריון פוריות , שהיה ממש אנטיפת ולמרות שהוא בכיר מאד בבי"ח גדול ומוכר ממש היתה לי הרגשה מגעילה שזה האיש שיטפל בי בצורה כל כך אינטימית
פניתי לרופא הרגיל שלי והוא נתן לי המלצה על רופא אחר מומחה לגניקולוגיה, מיילדות ופיריון, לא "נוצץ" כמו הקודם, לא בכיר אבל היתה לי הרגשה טובה לגביו ואכן כשנפגשנו הרגשתי שיש בן אדם מולי ובנושא כל כך חשוב זה היה אחד הקריטריונים הקריטיים מבחינתי, כמובן שמקצועיות לפני הכל
התחלנו בכל הבדיקות הנדרשות וגילינו שיש לבעלי ספירת זרע נמוכה מאד, החל מאותו רגע, בכל פעם שאני רואה את הרופא אני פורצת בבכי ורחמים עצמיים
אחרי יותר מחצי שנה התחלנו טיפולי ומיקרומניפולציה
הזרקתי לעצמי כל ערב לקראת סיום מחזור הטיפול הלכתי למרפאת אחיות לזריקה מיוחדת ויום כן יום לא בדיקת דם ואולטראסאונד כדי לבדוק מה מצב הביציות ועם קבלת האישור מהרופא קבענו לשאיבה
שאיבת הביציות בהרדמה מלאה אחרי יומיים קוראים לנו שוב להחזרת העוברים לגוף תהליך פשוט ולא כואב
ואז מתחילה ההמתנה ל "כן" המיוחל
אז זהו, שבטיפול הראשון בכלל לא היתה החזרה כי התפתח לי גירוי שחלתי, הרופא הסביר לי שקיבלתי תרופות במינון שמתאים לגיל שלי ולמצבי הרפואי אבל מכיוון שהגוף שלי מסתבר זקוק למינונים הרבה יותר נמוכים ואת זה לא ניתן היה לדעת מראש והצטרכנו לחכות מחזור טיפול נוסף כדי להחזיר את העוברים- העוברים המוקפאים
ממש התבעסתי אבל זה מה יש
כשקיבלתי את ה"לא" חודש אחרי זה אמרתי לא נורא טיפול ראשון יהיה בסדר
אפילו הקפדתי כל התקופה לצאת לבלות כרגיל אמנם חדר כושר הקפאתי אבל עשיתי הליכות בין לבין והשתדלתי לשמור על אופטימיות
בטיפול השני עוד היו לי מוקפאים אבל לצערי גם אז קיבלתי שלילי
בטיפול השלישי החזירו לי 3 עוברים כששניים פגומים ואכן נקלט עובר אחד
כל ההיריון שמרתי על עצמי בתזונה ובמאמץ הפיזי
בחודש השביעי עשיתי תאונה (מישהו נכנס בי מהצד) שממש הכניסה אותי להיסטריה וכשהלכתי למיון התברר שיש לי צירים חלשים , התעקשתי ויצאתי לשמירת היריון (רופא פרטי כמובן) ובכל זאת בתחילת התשיעי היה לי דימום הלכתי לבית חולים, התברר שיש לי צירים אמיתיים, רצו לשלוח אותי הביתה ולא הסכמתי ושעתיים אח"כ כבר צירים חזקים, עוד שעה וכבר פתיחה של 3 וישר לחדר לידה
תודה לאל הכל עבר בשלום והבון בון שלי נולד 2.600
